דחיית תביעת אב להחזיר ילדיו לאוסטרליה עפ"י אמנת האג- מפאת טובת הקטינים והעדר יסוד להרחקה שלא כדין

לפניי תביעה שהגיש פלוני (להלן: " התובע" או " האב") להחזרת קטינים חטופים מישראל לאוסטרליה על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א - 1991 (להלן: "התוספת לחוק אמנת האג" או ה" אמנה"), במסגרתה עתר התובע, בין היתר, לסעדים זמניים ולהחזרת הקטינים למקום מגוריהם הרגיל, כך לטענתו, באוסטרליה. התביעה הוגשה ביום 28.2.12.

ביום 18.3.12 הוגש כתב הגנה על ידי פלונית - תיקרא להלן: " הנתבעת" או "האם".

הרקע העובדתי הנוגע לתובענה, בתמצית :

התובע והנתבעת, שניהם נוצרים קתולים ממוצא לבנוני. התובע הינו תושב ואזרח אוסטרליה. הנתבעת תושבת ואזרחית ישראלית. הצדדים הכירו זה את זה באמצעות אתר אינטרנט וביום xx.xx.xx נישאו זל"ז במדינת ישראל, בכנסיה הקתולית, בעיר חיפה. בחודש ינואר 2005 קיבלה הנתבעת מהקונסוליה האוסטרלית אשרת בן זוג ועברה להתגורר עם הנתבע באוסטרליה, על מנת להשתקע שם ולהקים משפחה, כפי כוונת הצדדים באותה עת.

מנישואיהם נולדו לצדדים באוסטרליה שני ילדים: הקטינה (כיום כבת 6 שנים) והקטין (כיום כבן 3 שנים) - להלן ייקראו " הקטינים".

בראשית נישואיהם התגוררו הצדדים בביתם של הורי התובע, זאת עד להולדת הקטינה, שאז עברו להתגורר בבית שרכש התובע, טרם הנישואין ואשר שופץ לצורך מגורי הצדדים.

הצדדים התגוררו ביחד עם הקטינים באוסטרליה וניהלו משק בית משותף וחשבון בנק משותף באוסטרליה.

התובע עבד משנת 2000 במשרה מלאה בחברה אלמונית. הנתבעת היתה עקרת בית, במרבית תקופת הנישואין של הצדדים.

בתקופת האביב של שנת 2009, דנו הצדדים באפשרות לעבור למגורי קבע/הגירה בישראל, באופן הדרגתי שיכלול תקופת ניסיון לבחינת התאקלמות המשפחה בארץ.

ביום 5.7.09 טסו הצדדים יחד עם הקטינים לישראל לחופשה בישראל, לרגל חתונה משפחתית. הנתבעת ביקשה מהתובע להאריך את שהותה בארץ יחד עם הקטינים לצורך תקופת הניסיון ההדרגתית שהוסכמה ביניהם. לטענת התובע, הוא הסכים לתקופת ניסיון הדרגתית שהיתה מותנית במציאת עבודה חלופית בישראל ושב בגפו לאוסטרליה ביום 8.8.09, נוכח המשך עבודתו שם.

בתקופה שבין 8.8.09 ועד לחודש מרץ 2011 קיימו הצדדים קשר אינטרנטי מדי יום באמצעות SKYPE ושיחות טלפון.

בחודש אפריל 2010 טס התובע לישראל לבקר את הנתבעת וילדיו וביום 20.4.10 טסו הצדדים יחד עם הקטינים חזרה לאוסטרליה, שם שהו במשך 3 חודשים רצופים, תוך שהקטינים השתתפו בפעילויות חינוכיות (חוגים) וחגגו את יום הולדתם עם משפחת התובע וחברים.

בחודש יולי 2010 שבו הנתבעת והקטינים לישראל. בתקופת שהותם של הנתבעת והקטינים בישראל עמל התובע על הכנת הבית באוסטרליה לצורך השכרתו, לדבריו, בתקופת הניסיון למגורים בישראל. בחודש ינואר 2011 הושלמו עבודות השיפוץ בבית באוסטרליה והתובע העביר את תכולת הבית באוסטרליה לבית המגורים של הוריו, לצורך אחסון. בחודש פברואר 2011 פרסם התובע את הבית באוסטרליה להשכרה ובחודש מרץ חתם על חוזה שכירות, באמצעות מתווך, עם שוכרים לתקופה של ששה חודשים מיום 5.3.11 ועד ליום 5.9.11.

ביום 6.3.11 הצטרף התובע למשפחתו בישראל. התובע יצא לחופשה בתשלום ממקום עבודתו לתקופה של חודשיים. לעניין יתרת החופשה, קרי - מיום 2.5.11 עד ליום 16.1.12, הוסכם בין התובע למקום עבודתו כי תהא זו חופשה ללא תשלום.

באביב 2011 החל התובע בהליך הסדרת שהייתו בארץ, במשרד הפנים בישראל. ביום 19.7.11 הגיש התובע בקשה מסודרת למשרד הפנים בחיפה, לצורך הסדרת מעמדו בישראל, כפי שיפורט להלן.

בתקופת שהותו האחרונה (בשנת 2011) של התובע בארץ, פרץ משבר חמור בחיי הנישואין של הצדדים.

ביום 8.8.11 עזב התובע את הארץ וטס חזרה לאוסטרליה, טרם הסדרת שהייתו במשרד הפנים. מתקופה זו ואילך, הידרדרו היחסים בין הצדדים עד שביום 22.11.11 פנה התובע לשירותי הקהילה באוסטרליה על מנת שיסייעו לו להחזיר את ילדיו לאוסטרליה.

תמצית טענות הצדדים :

ברי כי הקטינים נולדו באוסטרליה. הקטינה גדלה שם עד היותה כבת 3 שנים לערך והקטין, עד לגיל חודשיים לערך שאז החלו הצדדים, בהסכמה, לבצע מהלכים לצורך מעבר למגורים בישראל.